בואו נדבר על שילוב תלמידי החינוך המיוחד בבתי ספר רגילים.

נכון, תשומת הלב שלנו ממוקדת כעת במשא ומתן על הסכמי שכר, ובכל זאת, ישנן בעיות קשות נוספות במערכת החינוך שחייבים לטפל בהן.

אז בואו נקדיש פוסט קצר לנושא שילוב תלמידי החינוך המיוחד בבתי ספר רגילים, בכיתות רגילות.

 

האם רעיון השילוב נכון?

השילוב נכון, מוסרי וצודק. כל ילדי ישראל צריכים להיות במסגרת לימודית חינוכית אחת, ומשילוב ילדי החינוך המיוחד ירוויחו כולם!

אז מה הבעיה?

יישום רעיון השילוב בבתי הספר הרגילים נכשל.

מדוע?

 

כדי להסביר את הכישלון אביא לדוגמה כיצד ילדי חינוך מיוחד משולבים בכיתות רגילות בקנדה:

בקנדה הצליחו ליצור מערכת שילוב טובה, כאשר מספר התלמידים בכיתה רגילה בה משולבים תלמידי חינוך מיוחד מגיע בממוצע ל - 20!
בכל כיתה ישנן שתי מורות, בכל בית הספר יש פסיכולוג במשרה מלאה, ישנם תרפיסטים במשרה מלאה, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, חדרי טיפול, חדרי הכלה, חדרים לטיפולים פארא-רפואיים, מרחבים להוראה פרטנית מותאמת, ועוד, ועוד, ועוד....

 

ואצלנו בישראל?

מעבר לכיתת חינוך מיוחד נפרדת, שיש כמעט בכל בי"ס רגיל, בישראל משבצים בכיתה אחת תלמידים רגילים ותלמידי חינוך מיוחד עם לקויות למידה בדרגות שונות, עם מורים שאין להם הכשרה מלאה ומקיפה ללמד תלמידים עם צרכים מיוחדים, ללא תקציבים מיוחדים (להם זוכים תלמידי חינוך מיוחד בבתי ספר של החינוך המיוחד) וללא מערך מסייע של בעלי מקצוע שאמורים לעזור למורי הכיתה המשלבת, ואומרים למורים ש"יהיה בסדר", תסתדרו.

 

לא, ה"יהיה בסדר" לא עובד, וכל מי שאומר אחרת משקר, ופוגע בכל מי שצריך עזרה. נפגעים התלמידים הרגילים ונפגעים התלמידים המשולבים שלא מקבלים את המענים שהם צריכים.

ולמורים בכיתות המשלבות נותר רק לטפס על קירות, כולל הקיר האטום ששמו משרד החינוך, שלא מבין שככה לא בונים שילוב, ולקוות ש"יהיה בסדר".

"יהיה בסדר" אינו תחליף למדיניות נבונה שתיתן מענה לשילוב שאין צודק ממנו ומוסרי ממנו.

ושוב, כרגיל, אני קורא להנהלת משרד החינוך לצאת מההלם המאפיין אותה בשמונה השנים האחרונות, ולהתחיל לנשום, לחשוב, ולשנות מדיניות ביחס לשילוב תלמידי חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, שילוב שנכון לעכשיו נכשל כישלון חרוץ.