גורמים למחסור ולנטישה של מנהלי בתי ספר ממערכת החינוך

1. פרישה מואצת של מנהלות ומנהלים לפנסיה מוקדמת, נטישה של מערכת החינוך, מיעוט פרחי ניהול חדשים המגיעים למכרזי ניהול, וסגני מנהלים שאינם מעוניינים בניהול.

2. רפורמות "אופק חדש", "עוז לתמורה" ו"גפ"ן הטילו עומס כבד נוסף על מנהלים, כולל אחריות גדולה מאד, עם שכר נמוך יחסית למנהלות ומנהלים במדינות ה – OECD.

3. למנהל/ת אחריות כבדה שאינה מלווה באוטונומיה ובסמכויות בתחומים: כוח אדם, תקציבים, פדגוגיה.

4. הסטטוס החברתי ותנאי העבודה של מנהלות ומנהלים נמוכים.

5. מנהלות ומנהלי בתי הספר ללא ביטוח אחריות מקצועית חשופים לתביעות משפטיות משום שחוזרי מנכ"ל משרד החינוך מעבירים את האחריות לכל נושא למנהלי בתיה"ס.

6. התערבות בוטה של הורים בעבודת המנהל/ת.

7. המנהל/ת במוקד בין מורים, הורים, רשות מקומית ומשרד החינוך - עם ידיים כבולות ועם סמכויות מעטות.

8. הקורונה והשלכותיה התישו את מנהלות ומנהלי בתיה"ס - פיזית ונפשית.

9. עפ"י סקר של מכון גאוקרטוגרפיה - 76% ממנהלות ומנהלי בתי הספר חשים שמשרד החינוך אינו נותן בהם אמון ולראייה היקף תהליכי הבקרה של גורמים שונים במשרד.

10. כ - 90% מהמנהלים טוענים שהם מקדישים זמן רב מידי להליכים בירוקרטיים, טפסים, דוחות, בקרות, מעקבים וחובות דיווח על כל נושא. התפקיד הפך לבירוקרטית וחסר משמעות פדגוגית אמיתית.

11. קיים נתק עמוק וניכור בין מטה משרד החינוך לבין מנהלות ומנהלי בתי הספר.

12. בניגוד להצהרות משרד החינוך, למנהלים ישנה אוטונומיה מזערית.

13. מנהלים פוחדים לבטא את דעתם המקצועית.

14. משרד החינוך כופה על מנהלים לבצע את מדיניותו.

15. המשרד אינו מודע למכלול תפקידי המנהל/ת ואינו מגבה אותם בעתות משבר.

כדי להחזיר מנהלות ומנהלים טובים לבתי הספר ו/או לגדל עתודה ניהולית ברמה טובה, יש להתמודד באומץ, ברצינות ובנחישות עם המסקנות הנ"ל.

מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתיה"ס הע"י