מורים רבים מתקשים לחזור לבית הספר באחד בספטמבר!

אני שומע ממנהלים רבים שמורים, כעת, סוף אוגוסט, לאחר מנוחה של חודשיים ולכאורה עם מצברים טעונים, מתקשים נפשית לחזור ללמד באחד בספטמבר. וכשאני שואל למה? מה קרה?
אני מקבל את התשובות הכואבות הבאות:

- הכאוס במערכת החינוך מייאש ומבלבל – מטח של רפורמות מבולבלות ומבלבלות שגם מי שחיבר אותן לא כל כך יודע להשיב על שאלות ביחס אליהן, כאשר כולם יודעים שהן תלויות בשר המכהן, ובעוד מספר חודשים, לכשיגיע שר חינוך חדש, ייפלו עליהם כמו גשם רפורמות חדשות במקום הנוכחיות, וחוזר חלילה.

- המחסור במורים מעמיס על המורים הוותיקים שעות הוראה במקום אלה שנטשו את ביה"ס, והם לא מעטים.

- חסרים בעלי מקצוע תומכים שאמורים להיות לעזר למורים – יועצות, סייעות, פסיכולוגיות,  מאבחנות, מומחיות ללקויות למידה, קלינאיות תקשורת, קב"סיות, ועוד, וכל העומס נופל על המורים שאמורים לטפל בעצמם בתלמידים שחלק לא מבוטל מהם מגיעים מפורקים נפשית לאחר שנתיים של קורונה.

- מורים ותלמידים מתגעגעים לקפסולות (זוכרים?) – 20 תלמידים, פחות שעות לימוד, פחות בעיות משמעת, פחות אלימות, זמן מורה פנוי לכל תלמיד. אז זהו, נגמר חלום הקפסולות ומתעוררים למציאות של 35-37 תלמידים, בכיתות הטרוגניות המקשות מאוד על ההוראה, עם תלמידים משולבים ללא תמיכה וסיוע צמודים, עם אלימות ובעיות משמעת.

- לכל מורה מחכה כיסא בחדר מורים ומגירה קטנה, וזהו. ברוב בתי הספר אין פינת עבודה מינימלית לכל מורה, עם כיסא, שולחן, מחשב, מגירות, כוננית. פשוט אין אפשרות לשוחח בשקט עם תלמידים, לשבת להכין מערכי שיעור, לבדוק מבחנים ועבודות, ועוד. אז עושים הכל בבית.

- שחיקה בסמכות המורית - התלמידים מאתגרים הרבה יותר את המורים עם בעיות משמעת רבות יותר וקשות יותר מבעבר.

- התערבות בוטה של הורים בעבודת המחנך והמורה. ההורים בתחושה שהם מומחים בהוראה וחינוך לא פחות מהצוות החינוכי, ואינם מבינים שחינוך והוראה זו פרופסיה. ההורים מרשים לעצמם לא לכבד את מורי ילדיהם.

- המסע המבזה המתנהל כעת ברשתות החברתיות ובמשרד האוצר, המצייר את המורים הוותיקים כחבורה של נהנתנים המקבלים שכר גבוה ונהנים מימי חופשה רבים, גורם למורים ותיקים רבים לחשוב פעם שניה ושלישית האם מקומם במערכת החינוך.

- משרד החינוך, בדרך כלל, לא מגבה את הצוות החינוכי בקונפליקט בינו לבין הורים ותלמידים.

- משרד החינוך משדר חוסר אמון במורים כבעלי פרופסיה, והראייה – בירוקרטיה, ים של בקרות, מעקבים, וחובת דיווח מתישה על כל פעולה.

- תכניות לימוד מוכתבות למורים בהיקפים מוגזמים שהופכים את המורים לקבלני ביצוע פסיביים.

- והעיקר – המורים חשים ניכור עצום בינם לבין משרד החינוך, שהפך מבחינתם ל"אח הגדול" המאיים שיש לחשוש ממנו ולברוח ממנו.

האמת, לאחר ששמעתי את טענות המורים, אני מבין אותם ואת הקושי הגדול שיש להם לחזור לשגרת חינוך והוראה בבתי הספר.