הרפורמה האולטימטיבית במערכת החינוך

מרוב רפורמות לא רואים את מערכת החינוך. הרפורמה האולטימטיבית היא להכפיל את שכר עובדי ההוראה ולהקטין את מספר התלמידים בכיתה, אין צורך ברפורמה חדשה כל שנה.

המחסור במורים

לתשומת לב ממשלת ישראל ושר החינוך - זו אחת הסיבות העיקריות לכך שמנהלי בתי הספר מתקשים למצוא מורים ברמה טובה בלא מעט מקצועות. ישנם מקצועות (מתמטיקה, אנגלית, מדעים, פיזיקה, כימיה, לשון, תנ"ך, ספרות ג"ג ועוד) שבהם התנאי היחיד לקבלת מורים חדשים ע"י מנהלים הוא שמורים אלה מסוגלים לנשום בכוחות עצמם. 
שימו לב שהמצב חמור יותר אצל עובדי הוראה בתחילת דרכם. מהנתונים עולה כי שכרם של עובדי הוראה בתחילת הקריירה (גילי 34-25) בישראל עמד בממוצע על כ-20 אלף דולר לשנה (6,450 שקל ברוטו בחודש), לעומת כ-37 אלף דולר במדינות ה-OECD. מדובר בפער של כ-83%!!
כבר שלוש שנים אני חוזר ומעלה, כמו קאטו הזקן, את בעיית המחסור במורים לפני שרי החינוך ומנכ"ליהם, אולם לצערי לא זכיתי לאוזן קשבת. הבעיה תוחרף עשרת מונים לקראת שנה"ל תשע"ז כאשר כ - 350 בתי ספר תיכונים יצטרפו לרפורמת "עוז לתמורה".

החלטתי לצאת מהארון

שלום לכולם,

שמי מנשה לוי והחלטתי לצאת מן הארון ולספר לכולם: בתיכון למדתי מתמטיקה 3 יח"ל. אני יודע שכדי להצליח בחיים צריך ללמוד 5 יח"ל מתמטיקה, ובכל זאת החלטתי להודות בכך שאני אוהב היסטוריה, ספרות ותנ"ך יותר ממתמטיקה.
עברתי טיפולים במשך תקופה ארוכה כדי לחזור למוטב אולם ללא הועיל. לימים הוספתי חטא על פשע והחלטתי ללמוד באוניברסיטה היסטוריה לקראת תואר ראשון ושני אותם סיימתי בהצלחה. עם הוריי התפייסתי רק לאחרונה לאחר שהשלימו עם העובדה המרה שלא אלמד מתמטיקה 5 יח"ל. לשמחתי הצלחתי למצוא את האישה שהסכימה להקים משפחה יחד אתי – בוגר מתמטיקה 3 יח"ל. נולדו לנו שתי בנות.....אעצור כאן משום שאני מקווה שהמסר נקלט.

מנשה לוי - יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

לתת חמש - עידוד תלמידים ללמוד מתמטיקה 5 יח"ל

אדוני שר החינוך,

שלום רב,

בתכנית שפרסם משרד החינוך – "לתת חמש", מוסבר לתלמידים מדוע כדאי להשקיע, למרות הקושי, ולהיענות לאתגר 5 יחידות לימוד במתמטיקה.
אני מזכיר לך שכשני שלישים של תלמידי החטיבות העליונות לומדים מתמטיקה ברמה של 3 יח"ל. מסע הפרסום שלך יוצר בקרבם את התחושה שהם תלמידים פגומים, שלא נענים לאתגרים בהשוואה לתלמידים שבוחרים ללמוד 5 יח"ל במתמטיקה.
נראה לי שמשרד החינוך בראשותך צריך להרגיע את המסע השיווקי, לשנות את המסרים ולקבוע שכל ילד צריך ללמוד ברמה המתאימה לו ושאותה הוא רוצה ללמוד. בנוסף, כדאי לדעתי שתצא במסע שיווקי מאזן שכותרתו "לתת חמש" – עידוד תלמידים ללמוד ספרות, היסטוריה, תנ"ך, אומנויות ועוד, ברמה של 5 יח"ל. האמן לי החברה הישראלית זקוקה הרבה יותר, למען חוסנה החברתי, לבוגרי מקצועות לימוד מתחום מדעי הרוח, החברה והאומנויות.
מעניין אם תשיב לי על פנייתי משום שאתה כל כך עסוק בנושאים שאינם מתחום משרדך.....

בברכה

מנשה לוי
יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

עליה במספר התלמידים שניגשו לבחינת בגרות במתמטיקה 5 יח"ל

אני מברך על העלייה במספר התלמידים בשכבת י"ב שניגשו לבחינת בגרות במתמטיקה 5 יח"ל (כ – 2,000).

עם התקציב הגדול (100 מיליון ש"ח!!) שהושקע בפתיחת קבוצות לימוד קטנות במתמטיקה 5 יח"ל, תמיכת האוניברסיטאות בהגדלת הבונוס לציון בגרות במתמטיקה 5 יח"ל (הגדלה ל – 35 נקודות בונוס!) ורשת הביטחון שניתנה לתלמידים לגשת לבחינת 5 יח"ל ובעת צרה גם ל – 4 יח"ל – כל תוצאה אחרת הייתה כישלון.

עכשיו, אני קורא לשר בנט לצאת בתכניות נוספות לעידוד לימודי היסטוריה, ספרות, תנ"ך, אזרחות, ומקצועות נוספים במדעי החברה והאומנויות ברמה של 5 יח"ל.
לטעמי, החברה הישראלית זקוקה, הרבה יותר, לבוגרים בתחומי מדעי הרוח, החברה והאומנויות.

נ.ב. עשיתי חשבון פשוט - 100 מיליון ש"ח לחלק ל – 2,000 תלמידים = 50,000 ש"ח לתלמיד שניגש ל – 5 יח"ל מתמטיקה.

בואו נראה אם בנט ישקיע סכום דומה בתלמידי מדעי הרוח, החברה והאומנויות.

מנשה לוי – יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

יציאה לטיולים הפכה למלכודת משפטית למורים ולמנהלי בתי הספר

אתמול התפרסם שהמורה צחי אברהם נתבע לדין פלילי בגין מותו הטרגי של תלמיד בטיול שנתי ב- 2009.
יציאה לטיולים הפכה למלכודת משפטית למורים ולמנהלי בתי הספר, כאשר האחריות לכל תאונה בטיול מוטלת עליהם. 
וביחס ליציאה לטיולים בבתי הספר - על זה נאמר: אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי - הטיול הוא חוויה חינוכית ממדרגה ראשונה, אולם מצד שני אימת הדין והאימה בעיקר מפרקליטות המדינה מרתיעה מאד שלא לומר מפחידה.
חבר טוב שלי, משפטן המתמחה בדיני חינוך, טוען שמנהלי בתי הספר מופקרים משפטית וחלה עליהם אחריות עצומה עם סמכויות מעטות ביותר. בקיצור הוא טוען שאנחנו המנהלים מטורפים שמשחקים באש ששומר נפשו ירחק ממנה ובעיקר מהמקצוע - ניהול בית ספר.
אינני מתחמק מאחריות ואינני תומך ברשלנות פלילית. אולם, המצב הקיים הוא שמפילים כל דבר לפתחם של מנהלי בתי הספר כאשר אין להם את הסמכות לדברים בסיסיים כמו שכירת כוח אדם מיומן לטיולים (בעיית סד עלות הטיולים השנתיים שמוטל על מנהלי בתי הספר) או לא להוציא לטיולים תלמידים העלולים לסכן את עצמם ואת חבריהם, ועוד ועוד. רן ארז מתאר מציאות נכונה שמסכנת את המורים והמנהלים וחושפת אותם לתביעות משפטיות. גם לרופאים אין ביטוח מפני רשלנות מקצועית פושעת, אולם יש להם לפחות ביטוח להליך המשפטי שמממן את ההגנה עליהם בעת שהם נתבעים על רשלנות רפואית. למורים ולמנהלים אין ביטוח כזה ומשרד החינוך, בשיחות שניהלנו אתו בנושא זה, מסרב להעניק לנו ביטוח כזה.
יש לי הרגשה, מהיכרותי את השטח, שלא רחוק היום שבו מורים ומנהלים יסרבו להמשיך ולשאת באחריות לטיולים השנתיים, והתוצאה תהיה - הפסקת קיום הטיולים השנתיים בבתי הספר.

מנשה לוי – יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

קצת הלקאה עצמית וחשבון נפש אמתי כמנהל תיכון ויו"ר התאגדות המנהלים

כל הרעיונות על הקמת ארגון עצמאי של מנהלי בתי הספר, לצערי, מתנפצים על רקע המציאות המבזה שבה מנהלים רבים פוחדים מהצל של עצמם ואינם מפגינים סולידריות מקצועית גם כאשר נלחמים על זכויותיהם. חשתי זאת על בשרי לא פעם כאשר זעקתי אחריי ורצתי קדימה והתברר לי ש - 90% ממנהלי בתי הספר נשארו מאחור. 

מניסיון, הראשונים להיעלם ולהיאלם דום במאבקים אמתיים על שכר המנהל, סמכויותיו, תנאי עבודתו ועוד, הם אלה הזועקים בקולי קולות בוואטסאפ ובפייסבוק.

לצערי, המנהלים, ברובם, אינם מקיימים את העיצומים עליהם הכרזנו כדת וכדין – התאגדות המנהלים וארגון המורים – לא לקיים ועדות מלוות, לא להשתתף בכנסים מחוזיים וארציים של משרד החינוך, לא להשתתף בימי עיון ומפגשים עם המפקחים ובעלי תפקידים אחרים של משרד החינוך.

מנהלי בתי הספר, ברובם, טובים מאד בהצהרות לוחמניות בוואטסאפ ובפייסבוק וחלשים מאד במאבקים אמתיים בשטח.
בשנים האחרונות היו מספר ניסיונות להקים ארגון מנהלים עצמאי וכולם נכשלו כישלון מחפיר ומבזה. 
כנראה שאנחנו חזקים מאד בהצהרות וחלשים מאד במעשים. אני אומר זאת בכאב לב גדול, אולם מבין שזו המציאות ושצריך לעשות את מה שניתן לעשות בהתחשב בנפשות הפועלות.

המכרז שהוציא משרד החינוך לחברת בילוש עם חוקרים פרטיים שיעקבו אחרי מנהלי בתי הספר

המכרז שהוציא משרד החינוך לחברת בילוש עם חוקרים פרטיים שיעקבו אחרי מנהלי בתי הספר עם מצלמות נסתרות, ויתחקו ויתחקרו תלמידים על מערכת השעות שלהם ועוד, הוא בושה ושערורייה! יש כאן המשך למדיניות של מיכל כהן מנכ"לית משרד החינוך שמביעה אי אמון מוחלט במנהלי מוסדות החינוך. מנהלי מוסדות החינוך יצטרכו לשכור עורך דין צמוד שילווה אותם בכל אותם פרמטרים שבהם ייבחנו וייבדקו בסתר ע"י חוקרים שיגיעו כגנבים בלילה להתקין מצלמות נסתרות בבתי הספר.
זה מעליב, זה מקומם וזה פוגע קשות באמון של מנהלי מוסדות החינוך בהנהלת משרד החינוך, שגם כך הוא נמוך ביותר.
אני קורא למנכ"לית משרד החינוך, שאישרה את המכרז השערורייתי להתפטר מתפקידה לאלתר, ומציע להנהלת משרד החינוך לבטל את המכרז המיותר והמעליב ולהתמקד ברעיונות חינוכיים אחרים שיתרמו לאמון של מנהלי מוסדות החינוך בהנהלת משרד החינוך.
בנוסף, אני מבקש פגישה דחופה עם שר החינוך לדיון במכרז השערורייתי.

מנשה לוי – יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

את בתי הספר המקצועיים שבאחריות משרד הכלכלה – יש לסגור!

את בתי הספר המקצועיים שבאחריות משרד הכלכלה – יש לסגור! אומר שנית – לא להעביר לאחריות משרד החינוך אלא לסגור אותם. את הילדים, שכפו עליהם ללמוד במסגרות האלה וגזרו את דינם להיות שוליות בשכר מינימום לשארית חייהם, יש להציל ולהעביר לבתי הספר המקיפים העיוניים שם יובילו אותם לבגרות עיונית מלאה או חלקית, ובלבד שהאפשרות לרכישת השכלה, שלכל הדעות היא המרכיב החשוב ביותר בחברה מתוקנת למוביליות חברתית – תישמר להם.

זו שערורייה שהמסגרות המקצועיות המיותרות האלה ממשיכות לשמש לשכות תעסוקה המספקות עובדים בשכר מינימום לתעשייה המפגרת שאין סיכוי שעובדיה ייחלצו ממעגל העוני.

יוסי, שנינו ראינו, בדרכנו לבית הספר התיכון בו למדנו, את הנערים המסכנים האלה עומדים בתחנת האוטובוס בדרכם לבתי הספר המקצועיים המיותרים. הלב נשבר מעצם המחשבה על הבזבוז הנוראי של ארבע שנים בחיי הנערים האלה שהובילו אותם לשום מקום.

תנו למערכת החינוך העיונית בבתי הספר המקיפים את ההזדמנות להציל את הילדים האלה!

לסיום - בעבר ניסיתי לשכנע את שרי החינוך השונים בעמדתי, לצערי ללא הצלחה. בשנתיים האחרונות אני חש שעמדתי נשמעת יותר אולי בגלל תפקידי במערכת החינוך. השינוי חייב לבוא ואני מקווה שמהר, חבל על כל יום שעובר.

מנהלת תיכון סירבה להכניס לבית ספרה את ואלרי חמאתי נערה ערבייה

יצרתי קשר טלפוני עם ואלרי חמאתי הנערה הערבייה שמנהלת תיכון בחולון סירבה להכניסה לבית ספרה והשארתי לה במסרון את ההודעה הבאה:

שלום ואלרי,
אני מבקש להתנצל בפנייך בשם מנהלי בתי הספר על העוול הקשה שנגרם לך. הגישה הגזענית של מנהלת תיכון בחולון מקוממת ומבישה. אני מבקש להזמין אותך לבית הספר שלי תיכון מעיין שחר בעמק חפר ואשמח אם תיעני לבקשתי.
מנשה לוי יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר.
אנא, צרי אתי קשר.

עדכון: הצלחתי להשיג את ואלרי באמצעות הסלולרי שלה. דיברתי אתה. נערה מקסימה. פגועה עד עמקי נשמתה. קולה נחנק כשסיפרה לי שוב על תחושותיה. התנצלתי בפניה בשם כל מנהלי בתי הספר, וסיכמנו שעם תחילת שנה"ל נתאם ביקור שלה בבית הספר שלי.

תחושות מנהלי בתי ספר על יחסי כבוד, הערכה והוגנות אותם מפגין משרד החינוך כלפיהם

תחושות מנהלי בתי ספר על יחסי כבוד, הערכה והוגנות אותם מפגין משרד החינוך כלפיהם – מתוך סקר בקרב מנהלי בתי ספר על יסודיים שערך מכון גאוקרטוגרפיה בקיץ שעבר.
אני חוזר ומעלה את התוצאות הקשות משום שלמרות הבטחת שר החינוך לטפל בתוצאות הקשות – דבר לא נעשה! להלן התוצאות:
72% ממנהלי בתי הספר העל יסודיים חושבים שמשרד החינוך אינו מעורה במציאות המתקיימת בבתי הספר, אינו מודע לעומס המוטל על מנהל ביה"ס , אין לו ראייה הוליסטית באשר למכלול תפקידי המנהל ומה מוטל עליו ע"י אגפיו השונים.
76% חושבים שמשרד החינוך אינו תורם לתחושה החיובית שלהם במערכת ו 69% מצהירים שהתנהלות המשרד מביאה אותם לשקול את המשך עבודתם כמנהלים, 82% חשים שהמשרד אינו מגן עליהם במקרה של פגיעה ו - 66% מפחדים לנקוט פעולה כי יודעים שלא יקבלו גיבוי.
86% חושבים שהמשרד מצהיר על המנהלים כמנהיגים מובילים ובפועל אינו נותן לכך ביטוי, 78% טוענים שהמשרד אינו מיישם הצהרות על הרחבת האוטונומיה של המנהלים.
85% חשים שאינם גורמים משפיעים על עיצוב מדיניות החינוך, 92% טוענים שהמשרד כופה על המנהלים לבצע את מדיניותו.
76% חשים שהמשרד אינו נותן בהם אמון ולראייה היקף תהליכי הבקרה של גורמים שונים במשרד,
ו - 90% טוענים שהם מקדישים זמן רב מידי להליכים בירוקרטיים, טפסים ודוחות שהם צריכים למלא.
75% חושבים שהם מפחדים להביע את דעתם בפורומים וכנסים וכך והמשרד חושב שכולם מרוצים, הם אינם חשים בטחון להביע דעה מקצועית בפני גורמים שונים במשרד, אינם זוכים למענה מכבד, חשים שבמשרד מתייחסים בזלזול למה שהמנהלים אומרים וממילא אינם מצליחים לשנות את דעתו של המשרד.

מסקנות: קיים נתק עמוק בין מטה משרד החינוך לבין מנהלי בתי הספר. בניגוד להצהרות המשרד אין למנהלים אוטונומיה, הם פוחדים לבטא את דעתם המקצועית, המשרד מזלזל בעמדותיהם כופה עליהם לבצע את מדיניותו , אינו מודע למכלול תפקידי המנהל ואינו מגבה אותם בעתות משבר.

מנשה לוי - יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

תגמול דיפרנציאלי למורי החטיבות העליונות

1. אין לי ספק שאכן מגיעה למורי החטיבות העליונות שזכו בתגמול הדיפרנציאלי הוקרה על השקעתם ומחויבותם הטוטלית לעבודתם בחינוך חניכיהם והובלתם להישגים ברמות הגבוהות ביותר בכל התחומים: הלימודי, החברתי והחינוכי.

2. מוזר בעיניי (וכך כתבתי במכתב אישי לדסי בארי) שבבתי הספר השש-שנתיים רק מורי החטיבות העליונות זוכים בתגמול הכספי ואין שום התייחסות להנהלות חטיבות הביניים ומוריהן על השקעתם הדומה להשקעת מורי החטיבות העליונות באותם תלמידים במשך שלוש שנות חינוכם בחטיבות הביניים.

את תגובתה הצפוייה של דסי אני מכיר: התגמול ניתן על פי הסכם "עוז לתמורה" שלא חל על מורי חטיבות הביניים.

חבל שמשרד החינוך לא מחיל, חד צדדית, את ההסכם בנקודה זו גם על מורי חטיבות הביניים. אני מעריך שיוסי וסרמן לא יראה בכך הפרת הסכם של "אופק חדש" ומורי חטיבות הביניים ישמחו לקבל את התגמול המגיע להם.

ניסיתי לא פעם בשלוש השנים האחרונות לשכנע את הנהלת משרד החינוך לתגמל גם את מורי חטיבות הביניים אולם לצערי ללא הצלחה.

מנשה לוי - יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

הצעות התאגדות המנהלים לפתרון סוגיית ריבוי ההתאמות

התאגדות המנהלים מציעה מגוון פתרונות לבעיית הריבוי הגובר והולך של תלמידים המבקשים התאמות והקלות בבחינות: 
1. הקמת מרכזי אבחון מקצועיים ארציים, מחוץ לבתי-הספר, באחריות ובפיקוח משרד החינוך. במרכזי האבחון הללו תיבדקנה בקשות להתאמות של כלל התלמידים, בכל הרמות 1,2,3, כולל תוספת זמן, ע"י מאבחנים מקצועיים מטעם משרד החינוך שיקבלו את שכרם לא מההורים אלא ממשרד החינוך! חוזר המכסות של משרד החינוך מנסה להתמודד עם תוצאות תהליך ההתאמות הנוכחי (ריבוי התאמות) במקום להתמודד עם הסיבות לריבוי ההתאמות לתלמידים. הסיבה לריבוי ההתאמות היא האבחונים הפרטיים שנעשים ע"י מאבחנים המקבלים את שכרם מהורי תלמידים ו"מספקים את הסחורה" (התאמות לילדיהם) על פי דרישתם. מרכזי אבחון של משרד החינוך עם מאבחנים מטעמו ינתקו את הזיקה הכספית הישירה הקיימת היום בין המאבחנים לבין הורי התלמידים. תמונת האבחונים היום מעידה על מיתאם גבוה בין כמות האבחונים לבין החתך הסוציו-אקונומי של היישובים בהם מתגוררים התלמידים (אמור לי היכן אתה גר ואומר לך מהו אחוז התלמידים שקיבלו התאמות ביישוב שלך). מרכזי האבחון מטעם משרד החינוך, בהם יבוצעו אבחונים בעלות השווה לכל נפש, יבטלו את המיתאם המעוות הנובע מהחתך הסוציו-אקונומי ויתרמו לשוויון הזדמנויות אמתי לאלה שבאמת זקוקים להתאמות בדרכי ההיבחנות בבחינות הבגרות ולא פנו למאבחנים פרטיים בגלל עלותם הגבוהה.
2. בתי הספר ישלחו למרכזי האבחון האמורים חוות דעת בת עמוד אחד על כל תלמיד, בנוסח מובנה ותכולה של טבלה עם פרמטרים פשוטים וברורים. במקרים של ערעורים של בתיה"ס על ההחלטות של מרכז האבחון, יוכל ביה"ס לשלוח חוות דעת נוספת בת עמוד אחד. הטבלה שבחוות הדעת תכיל אינדיקציה של המורים על המוטיבציה, השקדנות, הרצינות ואי ההתאמה בין הישגי התלמיד לשקדנותו. כך תיווצר אחידות רבה יותר. 
3. מרכזי האבחון יאשרו התאמות, אוטומטית, לתלמידים שאובחנו בביה"ס היסודי כבעלי לקויות למידה, ויעלו ל"וועדה מחוזית" לשם בחינת מידת הלקות וההתאמה הנדרשת, רק את אלה שיש להם אבחון מהתיכון בלבד. 
4. המינוי הנוכחי של רכז התאמות ללקויי למידה בכל בית ספר הוא לעג לרש. הרכז שמונה אינו מאבחן מוסמך בדיוק כמו שמזכירה רפואית אינה רופאה, ותגמול של – % 6 בלבד מהשכר המשולב של המורה מקומם. למען ההבהרה - כשמדובר בשכבה בת 250 – 300 תלמידים, הקצאת גמול של 6% מגוחכת ואינה מאפשרת למצוא בעלי מקצוע שיסכימו לקבל את התפקיד. לא ניתן להספיק לבצע את הכמות העצומה של העבודה מול כל לקויי הלמידה בבית הספר ושל כל הבקשות להכרה בלקויות למידה. יש למנות בכל בית ספר רכז התאמות עם הסמכה מקצועית בתחום האבחון, שיהיה אחראי על איתור תלמידים בעלי לקויי למידה בבית הספר ויעבוד בצמוד עם מורי בית הספר. יש לתגמל את רכז ההתאמות בתגמול של חצי משרה עד משרה בכפוף למספר התלמידים בבית הספר. כדי להבהיר את המספרים: משרד החינוך מתקצב רכז התאמות בשעה שבועית אחת (כ -6%) שבה אמור הרכז לטפל בכ – 750 תלמידים בבית ספר ממוצע, בעוד שהמלצתנו מדברת על תקצוב של 20 – 40 שעות בשבוע בכפוף למספר התלמידים בבית הספר.
5. לגבי שכבת י' יש לקיים שיעורי הוראה מתקנת, לתלמידים המעוניינים בהקראת שאלון ו/או הכתבה, ע"י מורים שיוסמכו לכך במימון משרד החינוך. רק תלמידים שישתתפו בשיעורים יהיו זכאים להתאמות של הקראה ו/או הכתבה. זה יסנן את כל התלמידים שלא באמת רוצים לקבל הקראת שאלון ו/או הכתבה. פתרון לתלמידים הזקוקים לשכתוב ייכלל בפתרון המוצע לתלמידים המעוניינים בהקראת שאלון ו/או הכתבה לבוחן ניטרלי. 
6. עמדתי היא, שתוספת זמן צריכה להינתן לכל מבקש ולא תוגבל במכסה משום שהיא אינה משנה מהותית את תוצאות המבחן. כמו כן עמדתי היא ששימוש במילונית ובדף נוסחאות מורחב, צריך שיהיה הנורמה ולא חלק מהתאמות ללקויי למידה מתאימים בלבד, שוב מאותה סיבה.

חייו הקשים של מנהל בית ספר בישראל

אחת הבעיות המרכזיות שלי כמנהל היא עודף המשימות וההנחתות עליי, חדשות לבקרים, ממשרד החינוך שהופך את חיי כמנהל בית ספר לסיוט. מנהלי המחוזות, מנהלי האגפים השונים והמשונים, המפמ"רים, המפקחים, מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות וכל מיני גופים נוספים, כולם מטרידים אותי במיני דרישות לדיווחים, טפסים, בקרות ועוד כל מיני מרעין בישין, ואנו חייבים, כאן ועכשיו ואתמול ומיד, למלא את הטפסים ולהעבירם לגוף המבקש. וכבר אמרתי זאת לא פעם - אני לא מבקש מאיש לעזור לי בניהול בית הספר שלי, אני רק מבקש שלא יפריעו לי לנהל את ביה"ס.

לבנט אחי - מצטערים שצדקנו!

תוצאות מבחן פיזה מעידות על האמת שהיא חזקה יותר מאגף הדוברות , וממשרדי הפרסום והיחצנות שאתם מעסיקים תמורת מיליוני שקלים.
בנט אחי! - כשראית אתמול את התוצאות, אמרת שהמבחן נערך לא בתקופתך. פירון קודמך אמר שלא בתקופתו.
אבל אחי – זה תמיד בתקופתי!!!
אחי שר החינוך, אתה ואחיך השרים שלפניך, אתם עוברי אורח במערכת החינוך. אנחנו המנהלים, הרבה שנים, יומם ולילה נמצאים עם ילדי ישראל שלמענם אנחנו (כמו שאתה אוהב לומר) "מוסרים את הנפש". 
אך כשאנחנו מדברים אליכם במשרד החינוך, אתם לא מקשיבים!!!
אתם מכריחים אותנו, אלפי מנהלים, להגיע כל שנה לכנסים פומפוזיים, כמו זה האחרון שנערך בירושלים, שבהם אתם נואמים נאומים משמימים. רק לפני שבועיים, פיזרתם בבנייני האומה עשרות בלונים בכל מיני צבעים , והנה – כ..ו..ל..ם התפוצצו אתמול בקול גדול. בכנס הזה האחרון הגדילה לעשות אחותך מיכל, שמצאה לנכון להאשים את המנהלים במשבר השכר של המורים ומובילה מדיניות כמו המלך רחבעם "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים".
אבל אל תדאג אחי, אנחנו יודעים מה יהיה עכשיו, הרי זו כרוניקה ידועה מראש:
- שוב תשלחו לנו עשרות חוברות, קילומטרים של עמודים ובהם יעדים, מטרות, תפוקות, תשומות , טבלאות, דוחות, ושאר ירקות. ושלא נשכח גם את התמונה החינוכית, המכחול הניהולי והשפכטל הפדגוגי.
- שוב תכריחו אותנו המנהלים להגיש לכם תכניות עבודה לוועדות מלוות על פי הליב"ה ועל פי המתנ"ה.
- שוב תחייבו עשרות אלפי מורים להשתתף בהשתלמויות בהם יעמדו מולם מרצים שכבר 20 שנה לא עמדו מול כיתה.
- שוב המפמ"רים יכינו תכניות לימודים חדשות, ולבתי הספר יגיעו מדריכים מחוזיים, רביזורים ממלכתיים ומפקחים מדופלמים.
- שוב תשלחו אלינו חברות וזכיינים שיקיימו בקפדנות ועדות בקרה רב תחומיות. אנו נידרש למלא אלפי שורות וטורים של נתונים על תקנים, שגרות וסדירויות, כי זה ממש חשוב שתדעו שמקור המימון של השיעור בספרות ביום שלישי בשעה רביעית, הוא משרד החינוך, ואילו מקור המימון של השיעור באזרחות ביום חמישי שעה שנייה, הוא הרשות המקומית. ואנחנו בשלושת החודשים הקרובים נהפוך לפקידים בשרות הרגולציה הדורסנית הזו המעידה על ה"אמון" שאתם נותנים בנו.
- שוב אנחנו ננסה לדבר אתכם ואתם לא תקשיבו. ימונה שר חינוך חדש, יתקיים מבחן פיזה, וכמו מגדל הפורח באוויר הוא ייפול. והשר החדש ? – הוא יאמר – זה לא בתקופתי, זה לא אני, זה בנט אחי.
לבנט אחי – מצטערים שצדקנו.

מנהל בית ספר

שר החינוך בנט פוגע בחופש הביטוי והמחשבה במערכת החינוך

גם אני אזרח מודאג!
מחשבות נוגות בעקבות החוזר האחרון של מנכ"לית משרד החינוך שנושאו: השיח החינוכי בבתי הספר על נושאים השנויים במחלוקת - http://bit.ly/2gzKcAf
לטעמי שר החינוך מוביל קו שמשמעותו פגיעה בחופש הביטוי והמחשבה במערכת החינוך.

ממחקר שפורסם לאחרונה בכנס דב לאוטמן עולה:
56% מהמורים חוששים לדבר עם תלמידיהם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני
40% לא ידברו עם תלמידיהם על הנרטיב הפלסטיני
34% לא ידברו עם תלמידיהם על גזענות
26% לא ידברו עם תלמידיהם על היחס לפליטים

בסקר של מכון גאוקרטוגרפיה בקרב מנהלי בתי ספר עולה:
69% ממנהלי בתי הספר שוקלים לעזוב את תפקידם בגלל התנהלות משרד החינוך כלפיהם.
82% חשים שמשרד החינוך אינו מגן עליהם במקרה של פגיעה ו - 66% מפחדים לנקוט פעולה כי יודעים שלא יקבלו גיבוי.
78% טוענים שמשרד החינוך אינו מיישם הצהרות על הרחבת האוטונומיה של המנהלים.
75% אומרים שהם מפחדים להביע את דעתם בפורומים וכנסים, וכך משרד החינוך חושב שכולם מרוצים; הם אינם חשים בטחון להביע דעה מקצועית בפני גורמים שונים במשרד החינוך, אינם זוכים למענה מכבד, חשים שבמשרד החינוך מתייחסים בזלזול למה שהמנהלים אומרים וממילא אינם מצליחים לשנות את דעתו של משרד החינוך.

מנהלים רבים מודים בפניי שהם מפעילים צנזורה עצמית מחשש למשפטי ראווה, שימועים, פיטורים ועוד.
הצנזורה העצמית פוגעת בכולנו, במיוחד בדור הבא הצעיר. אני מבחין בפגיעה קשה באפשרות לשיח חופשי בבתי הספר, בדיון חופשי בנושאים שנויים במחלוקת, ובחינוך לחשיבה ביקורתית של תלמידים.
אני חושש שהמשך התהליך יצמיח תלמידים ללא מחשבה עצמית וביקורתית.

מנשה לוי – יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

נשירת מורים ממערכת החינוך

אני פותח כאן פוסט חדש משום שלהערכתי הנושא אקוטי ביותר ויהפוך לקריטי בשנים הבאות אם משרד החינוך לא יפעל בנושא.
אני פונה כאן לאייל רם Eyal Ram, סמנכ"ל ומנהל מינהל עובדי הוראה במשרד החינוך:

אייל,
הממצא העיקרי העולה מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא שבמערכת החינוך צפוי מחסור של 7,669 מורים בשנת 2018 (מקור הנתונים: הלמ"ס, תחזית סטטיסטית למערכת החינוך, דצמבר 2012).
לדעתי הערכת הלמ"ס לוקה בזהירות יתר והנתונים קשים יותר כבר השנה 2017, במיוחד במקצועות כמו: מתמטיקה, אנגלית, פיסיקה, מדעים, לשון ועוד. ואם מתייחסים לאזורים גאוגרפיים מסויימים, ובעיקר "פריפריה גאוגרפית", הנתונים קשים הרבה יותר מאשר במרכז הארץ בערים הגדולות.
אייל, התרעתי כבר בפני גדעון סער, שי פירון ונפתלי בנט (ובפני המנכ"ליות דלית שטאובר ומיכל כהן) על המחסור הקשה במורים, ודרשתי שייערך מיפוי מסודר של המחסור עפ"י מקצועות ואזורים גאוגרפיים. לצערי, מיפוי מדעי כזה, עד כמה שאני יודע, לא נערך. אשמח אם תתקן אותי.
בנוסף אשמח לדעת מה נעשה אופרטיבית ע"י משרד החינוך כדי להתמודד עם המחסור במורים כמו גם לדעת אם יש לך נתונים עדכניים בנושא עפ"י מקצועות ואזורים גאוגרפיים.
נתונים נוספים שאני מבקש לקבל ממך הם אחוזי נשירה של מורים מוסבים (הייטקיסטים, יוצאי צבא ועוד) בשנה הראשונה עד חמישית שלהם במערכת החינוך, ושיעור הנשירה של מורים רגילים, בוגרי בתי הספר להוראה, ממערכת החינוך – ביסודי ובעל יסודי.
לסיכום: אינני מבקש לנגח מישהו או לקנטר, אלא פשוט לקבל נתונים מסודרים על גודל הבעיה.

מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

על רפורמה בנושא בחינות הבגרות

ראשית, כל ההערות שהעירו על תכניות המדף של משרד החינוך - נכונות. מדובר על איים של שינויים שאינם מלווים במהלך גדול - אסטרטגי - וארוך טווח של משרד החינוך.
אגב, נתונים מדוייקים על תכניות המדף השונות ניתן לקבל מהמזכירות הפדגוגית של משרד החינוך.
הנהלת המשרד חייבת לשבת עם מורים ומנהלי בתי ספר ולתכנן את חזון מערכת החינוך לחמש השנים הקרובות, בלי קשר לזהותו של שר החינוך הנוכחי או זה שיבוא אחריו. כאן בולטת העובדה שאין לישראל מועצת חינוך לאומית א-פוליטית, ולכן כל שר חינוך חדש מגיע עם האג'נדה שלו ומחרב את האג'נדה של שר החינוך שקדם לו, וחוזר חלילה.
ביחס לחטיבה העליונה ולנושא בחינות הבגרות - לא ניתן להמשיך ללא החלטה חד משמעית על רפורמה בכל מבנה הבחינות וחוקת הזכאות לבגרות. שי פירון ניסה לחולל מהפיכה בנושא ונכשל, והלך על מהלך ביניים של רפורמת "ישראל עולה כיתה" - למידה משמעותית - וחלוקת מקצועות הבגרות ל - 30% באחריות ביה"ס ו - 70% מבנה בגרות קלאסי. המהלך מיצה את עצמו וגרם וגורם לבלבול במערכת החינוך העל יסודי ולזילות של תעודת הבגרות, שממנה יסבלו בוגרי שנת הלימודים הנוכחית (המחזור הראשון של רפורמת "ישראל עולה כיתה") והשנים הבאות.
הגיע הזמן לצאת ממהלך הביניים למהלך הגדול הבא - שינוי מבני עמוק בכל מערכת בחינות הבגרות. הניסיון של ללכת בלי (בלי רפורמה אמתית) ולהרגיש עם (עם רפורמה אמתית בבחינות הבגרות) - לא יצלח עוד.

מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

התייחסות נוספת לדברי הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית בני-דוד שבעלי:

חופש הביטוי הוא זכות טבעית חשובה ביותר במשטר דמוקרטי, ולכן, אני חושב שיש לשמור על זכותו של מר לוינשטיין לומר את אשר על לבו, גם אם דבריו צורמים, מקוממים ופוגעניים. משום שאם נפגע בעקרון חופש הביטוי של מר לוינשטיין, נימצא במדרון חלקלק שבו, בסופו של דבר ובסופו של המדרון, תימצא זרוקה לאנחות הדמוקרטיה הישראלית, בחזקת היום זה לוינשטיין ומחר זה דובר אחר של מחנה אחר.
כאזרח וכאיש חינוך אני מתנגד להגבלת חופש הדיון והביטוי, הגבלה שעלולה לעקר את השיח החופשי, הביקורתי והיצירתי בחברה הישראלית הדמוקרטית. אני תומך במרחבי שיח ויצירה בעלי אופי פלורליסטי, סובלני ורב-תרבותי, חופשיים ופתוחים לכל מגוון הדעות, גם חריגות ובלתי מקובלות, למעט תכנים שיש בהם גזענות, אלימות, הסתה ולשון הרע - כפי שאלה מוגדרים בחוק.
מר לוינשטיין נוגע בגבולות חופש הביטוי אולם אינו עובר אותם, ולכן יש להגן על זכותו לחופש הביטוי ובשום פנים ואופן לא ללחוץ עליו בצעדים פסולים לטעמי כמו לדרוש את התפטרותו מתפקידו במכינת עלי.
ומשפט נוסף למחשבה, אם כי אני ממשיך להגן על חופש הביטוי של מר לוינשטיין: 
מנהל מוסד חינוכי שהיה נוקט בשפתו של מר לוינשטיין ומביע את דעתו מהצד האחר של השיח הישראלי, היה נקרע לגזרים ונקרא אחר כבוד לשימוע לפני פיטורין. 
מה זה אומר על החברה הישראלית? את זה אני משאיר לדמיונכם היצירתי.

מכת השכרות בקרב בני נוער

מכת השכרות (מקום שני בעולם בקרב בני נוער בישראל) משתוללת גם בבתי הספר ולא רק בחטיבות העליונות. בתי הספר עושים והרבה כדי להתמודד עם המכה, אולם ללא פעולה משולבת של בתי הספר עם ההורים, רשויות מקומיות, משרד החינוך, המדינה, משטרה (מדובר במכת מדינה!) לא נוכל להתמודד בהצלחה עם התופעה הקשה. לחלק מההורים אולי נוח להעלים עין ממה שקורה עם ילדיהם אולם התוצאה ניכרת בקרב רוב בני הנוער בישראל.

על שימוש בטכנולוגיה ושינוי בדרכי ההוראה

אין קשר ישיר בין השימוש בטכנולוגיה לשינוי בדרכי הוראה. השימוש בטכנולוגיה במערכת החינוך, בגדול, נכון להיום, רק מלווה את התפקיד הקלאסי של המורה בכיתה – מעביר ידע בהוראה פרונטלית.
כדי לעבור לפדגוגיה מסוג אחר, מודרנית, עכשווית, יש ראשית להגדיר אותה, ושנית, יש לדאוג להכשרת המורים להגדרת תפקיד שונה בתכלית שתעזור להם להשתלב בפדגוגיה המודרנית.
לא נראה לי שבעתיד הנראה לעין המחשב יוכל להחליף את המורה בכיתה, (את זה אני אומר כדי להרגיע את ארגוני המורים והמורים עצמם). מה שכן נראה לי נכון לעשות הוא לשנות את דרך ההוראה ולשם כך יש לטפל מערכתית (ע"י משרד החינוך) בתכניות הלימוד ובהכשרת המורים להגדרת התפקיד החדשה שלהם במערכת החינוך.
אני מבין את הדרך שדליה והמזכירות הפדגוגית מובילים ומאחל להם הצלחה, אולם במסגרת מצומצמת זו, לא אוכל להרחיב מעבר למשפט המסכם הבא: בחינות בגרות באמצעות מחשב הוא אמצעי מצומצם ביותר שלא ישפיע מהותית על מערכת החינוך לכיוון של פדגוגיה מודרנית בתחומים אותם דליה ציינה: הוראה, למידה והערכה.

פרסום "התמונה החינוכית" ע"י משרד החינוך - שגיאה חמורה!

פרסום התמונה החינוכית המדרגת את הרשויות ובתי הספר באמצעי התקשורת, יפגע קשות במוטיבציה של בתי הספר להשקיע בתלמידים המתקשים. מעתה, בתי הספר ישתדלו להרחיק מהם את התלמידים הפוגעים בממוצע ציוני מקצועות הליבה, כמו גם באחוז הזכאות לבגרות, והמרכיבים האחרים בתמונה החינוכית, ותתחזק מגמת החיזור אחר התלמידים המצטיינים.
ב"מלחמה" כמו במלחמה, אם שם המשחק הוא רייטינג של בתי הספר ומיקומם בסקלה ארצית של ציונים בלבד, אז קדימה, כל האמצעים כשרים כדי לשפר את מקום בית הספר בסקלה הזו, כולל הרחקת תלמידים מתקשים והנשרתם.
ומה יהיה עם התלמידים המתקשים? מצטערים, שבית הספר השכן יטפל בהם, אנו עסוקים בשיפור הרייטינג של בית ספרנו.
חזרתי למסמך מטרות החינוך הממלכתי של מערכת החינוך, שעבר תיקון וריענון בשנת 2000, קראתי את 11 הסעיפים במסמך, שרובם עוסקים בפדגוגיה טהורה ואמתית, ביניהם למשל, "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו".
למי יהיה זמן ומוטיבציה ליישם מטרות אלה? הרי כולנו מעתה נהיה עסוקים בשיפור הרייטינג של מוסדות החינוך על חשבון שוויון ההזדמנויות לכל ילד וילדה.
אמרתי והזהרתי את חברי הנהלת משרד החינוך שהתקשורת לא תתיייחס לכל הפרמטרים החברתיים והערכיים בבתי הספר, את מי זה מעניין. התקשורת תלך על פרמטר אחד בלבד - זכאות לבגרות. ואת זה מבינים גם מנהלי בתי הספר.
בקיצור, בית ספרי (תיכון "מעיין שחר" בעמק חפר) הגיע "רק" ל - 93% זכאות לבגרות שכוללים גם תלמידי חינוך מיוחד ותלמידים מתקשים נוספים, וכדי להגיע ל - 100% זכאות לבגרות אני יודע מה אני צריך לעשות (ולא אעשה) - מבית ספר שמקבל את כל התלמידים בסביבתו, אני הולך להפוך (ממש לא) את בית ספרי לסלקטיבי, כזה שמקבל את התלמידים הטובים והבגרותיים בלבד. ומה עם התלמידים הלא בגרותיים? שיחפשו בית ספר אחר. הרי שם המשחק הוא להגיע ל - 100% בטבלת הזכאות לבגרות, לא?

מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר