יותר ויותר מנהלי בתי ספר מחליטים שהספיק להם ועוזבים את מערכת החינוך.
תמר טרבלסי חדד
- YNET - 16.08.22
אם לא די
בהמוני המורים שנוטשים את המקצוע בתחושת אכזבה ממערכת החינוך, המשבר המעמיק גורם
גם למנהלי בתי הספר להגיד: עד כאן.
שלושה מנהלים
שהחליטו לעזוב את העבודה, את הצוות ואת התלמידים שיקרים לליבם מספרים על ההתלבטות,
מסבירים למה הניהול הפך לבלתי אפשרי, ומזהירים: "מה שרואים עכשיו עם עזיבת
המנהלים זה טייפון - בשנה הבאה זה כבר יהיה צונאמי".
המשבר החמור
במערכת החינוך בישראל מגיע גם לחוד החנית של המערכת: יותר ויותר מנהלי בתי ספר,
שאינם יכולים יותר לצפות בקריסה ובמחסור במורים, מחליטים שהספיק להם - ועוזבים.
בשנה האחרונה נטשו מאות מנהלים, ושבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים מערכת החינוך
עדיין מתקשה לגייס מנהלים חדשים.
על ממדי התופעה
של עזיבת המורים ניתן ללמוד מסקר חדש של מרכז המחקר של הכנסת בקרב 600 מנהלי בתי
ספר, שממנו עולה כי בלמעלה מ־85 אחוז מבתי הספר בחינוך העברי, וכן בחלק גדול מבתי
הספר בחינוך הערבי, שמנהליהם השיבו לסקר, קיים מחסור לקראת שנת הלימודים
תשפ"ג.
בניגוד לעזיבה
ההמונית של מורים את המקצוע, נטישת המנהלים, שמערערת את המערכת עוד יותר, אינה
קשורה לסוגיית השכר. בין הסיבות לנטישת המנהלים נמצאים שחיקה מתמשכת, חוסר אמון,
מטלות פקידותיות, פיקוח יתר, דרישה בלתי פוסקת לתוצאות מדידות, והנחתות מהרגע
להרגע.
כבר לפני
שנתיים התייחס מבקר המדינה מתניהו אנגלמן למשבר המנהלים בדוח השנתי, וקבע כי מחצית
מהמנהלים מונו ללא מכרז. יו"ר התאגדות מנהלי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות,
ד"ר שי פרוכטמן, המשתתף במכרזים לבחירת מנהלים, אמר כי המשבר עמוק ומדאיג.
לדבריו, שיעור הנטישה חסר תקדים, ומכרזים לבחירת מנהלים בוטלו משום שלא ניגשו
מועמדים. "בשל המחסור מינו גם מנהלים שאינם עומדים בתנאי הסף ולא עברו
הכשרה", הוסיף.
"הרבה אחריות,
מעט סמכויות"
נתי שטרן, מנהל
תיכון עירוני ד' בתל אביב, הפתיע את המורים וההורים כשהודיע על החלטתו לפרוש בתום
13 שנות ניהול, מתוכן תשע כמנהל התיכון. "תפקיד המנהל קשה וכרוך באחריות
גדולה מאוד, אך עם מעט סמכויות ואוטונומיה, והעדר שקיפות וקשב לשטח", הוא
מסביר. "משרד החינוך לא סופר אותנו, המנהלים, ולא משתף אותנו בדיונים.
מנחיתים רפורמות בלי לבדוק אם אפשר ליישם אותן ובלי לתת לנו זמן להתארגן. זה מביש.
"הנחתה של רפורמה
שמשנה סדרי עולם מהיום למחר לעולם לא תעבוד. הכל נעשה בשלוף, בלי תכנון. ההתנהלות
הזו של משרד החינוך מתישה, שוחקת, מפרקת מערכות והופכת את תפקיד המנהל לקשה מנשוא.
מתייחסים אלינו כאל ברגים שקובעים להם איך להסתובב וכמה. אני לא בורג, ובלעדינו
המערכת לא יכולה לעבוד. שאלתי את עצמי האם בתנאים האלה אני יכול לעשות את תפקידי,
והתשובה היא שלא מספיק טוב. ההחלטה מצערת אותי, אבל אני שלם איתה".
“עברנו לכיבוי
שריפות”
בתיה כץ עוזבת
בכאב את תיכון אורט גבעתיים, שאותו ניהלה בשלוש השנים האחרונות, מתוך 15 שנות
ניהול. "ההחלטה הייתה קשה והבטן מתהפכת לי, אבל אני שלמה עם הפרישה",
היא אומרת. "הפכו אותנו לאדמיניסטרטורים, הניהול גובה מחירים לא הגיוניים.
אחרי שנתיים מתישות בקורונה עברנו להישרדות ולכיבוי שריפות, במקום עבודה על פי
תוכניות סדורות.
"אין מורים, אין
יועצות, אין סייעות, אין עובדי ניקיון ומנהלה. לפני שבונים את הקומה השנייה חייבים
לדאוג לבסיס איתן ויציב לקומה הראשונה, אבל זה לא נעשה. אנחנו במלחמת הישרדות
יומיומית, וצריכים להתעסק בבירוקרטיה של הרפורמות שמנחיתים עלינו. אנחנו צריכים
לתת מענים רגשיים לתלמידים ולמורים שנתקלים בבעיות מורכבות כמו אמירות אובדניות,
דכאונות והפרעות אכילה, אבל אנחנו מוגבלים.
"מנהל בבית ספר
צריך להיות אקרובט ולתמרן בין הישגים לימודיים וזכאות לבגרות לבין מחסור במורים
ויועצות ומתן מענים למצוקות רבות. זה מצב לא נורמלי. פרשתי מניהול משום שלא יכולתי
יותר. בתנאים הקיימים קשה מאוד לבצע את העבודה".
"כובלים את
ידינו"
אלון ירושלמי
פרש מניהול בית הספר הייחודי שייסד, "בית החינוך פארק - בית למידה מתוך
משחק" בחדרה, ויחזור לחנך כיתה. לפני כן ניהל את בית ספר האנתרופוסופי בקריית
טבעון. "מתייחסים למנהל בית ספר כאל מנהל מפעל תעשייתי ולא כאל מחנך",
הוא אומר. "פרשתי מניהול ואני חוזר להיות מחנך ולא פקיד בירוקרטי. אני לא
מנהל מפעל שנמדד על פי תוצר, אני איש חינוך שתפקידו לאפשר לילד להיות מחובר לעצמו,
להיות אמפתי, לחשוב באופן חופשי ולהרגיש שאוהבים אותו.
"מערכת החינוך
היא מערכת מיליטנטית ולא חינוכית. מנהלי בתי הספר מנהלים תחת פקודות מלמעלה
ו'בצעו'. קשה לעבוד תחת הנחתות. אין לנו אוטונומיה, מחליטים עבורנו, כובלים את
ידינו ולא סומכים עלינו. זה כואב ומתסכל. הקמתי בית ספר עם פדגוגיה ייחודית של
למידה תוך כדי משחק, פחות לחץ והרבה תהליכים חברתיים, וזה הצליח מעל ומעבר. במשרד
החינוך מודדים אותנו כל הזמן, אני צריך להראות שורת רווח של ציונים, והתוצאה היא
שמלחיצים את הילדים.
"אני עוזב בית
ספר מצליח עם אמירה חינוכית משום שהמערכת עובדת עם פקודות ולא רואה את האנשים ואת
הצרכים שלהם. משרד החינוך מנטרל את היצירתיות ולא סומך על המנהלים. אני לא מוכן
לשרת מערכת שלא סומכת עליי ומתייחסת למורים באופן מחפיר. הניהול ממית בי חלקים
יצירתיים, ואני רוצה לשמור על הבריאות ועל השפיות שלי. זו מערכת בינונית שלא
מאפשרת לעוף ולפרוש כנפיים. לא על זה חלמתי ולא בשביל זה הגעתי לניהול בחינוך
הציבורי. מה שרואים עכשיו עם עזיבת המנהלים זה טייפון, ובשנה הבאה זה כבר יהיה
צונאמי".
“מטלות
פקידותיות”
יו"ר
התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים, מנשה לוי, אמר כי "הסטטוס החברתי ותנאי
העבודה של מנהלות ומנהלים נמוכים ומעליבים. מנהלים חשופים לתביעות משפטיות משום
שמשרד החינוך מעביר את האחריות למנהלים ללא סמכויות. המנהלים חשים שמשרד החינוך
אינו נותן בהם אמון, והם נדרשים להקדיש זמן רב מידי להליכים בירוקרטיים, טפסים,
דוחות, בקרות וחובות דיווח. קיים נתק עמוק וניכור בין מטה משרד החינוך למנהלים".
מנהלת בית הספר
נופים בתל אביב ומייסדת תנועת 1 בספטמבר, סמדר מורס, אמרה כי "הנטישה חסרת
התקדים היא תוצאה של העדר פרספקטיבה חינוכית-לאומית. המנהלים חשים שהשפעתם הולכת
ופוחתת, ושעשייתם הופכת לנטולת חשיבות חינוכית ומשמעות פדגוגית. במקום לעסוק
בחינוך - הם עוסקים במטלות ובמשימות פקידותיות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה